כוחו המרפא של הטבע
השבוע ראיתי את הסרט “הולכת רחוק” (WILD), המבוסס על הספר של שריל סטרייד שיצא לאור ב-2012.
הסרט מתאר מסע רגלי אליו יוצאת הגיבורה באופן ספונטני ללא כל תכנון לאחר שנישואיה התפרקו, אמה נפטרה והיא עצמה נמצאת בדרך להתמכרות של אלכוהול וסמים.
היא יוצאת למסע רגלי קשה במדבר. צועדת בשביל רכס הפסיפיק, שביל ההליכה הארוך במערב ארצות הברית.
לא מדובר בסרט על התמודדות עם איתני הטבע. נהפוך הוא, ההתמודדות עם הטבע היא שולית בסרט.
הסרט מדבר על תהליך ההחלמה של הגיבורה כשהטבע עצמו מכיל אותה ומאפשר לקבל את עצמה.
במדבר היא, מקבלת בהירות, מקבלת תשובות ומצליחה להכיל את מסע חייה.
התרמיל הענק שהיא סוחבת במהלך כל הסרט משמש כמטפורה למשא חייה.
רתימת הטבע להצלחה
יש המון עוצמה בהתבודדות בטבע. כשנמצאים לבד, בלי הסחות דעת, מגלים מי ומה אנחנו מסוגלים להיות. הכניעה לבדידות ולמרחב מאפשרת לוותר על השליטה ועל הדאגה וזה מאתחל איזשהו תהליך של ריפוי, תיקון, חיבור.
מניסיוני אני יודעת שלנו הנשים, עצם לקיחת פסק זמן לעצמנו מאפשרת התעוררות של מחשבות מקוריות והתחברות לתבונה פנימית. זמן להתבודדות אפקטיבי דווקא בגלל שאנחנו יצורים חברתיים. אנחנו חיים באופן שמכיל לא פעם את הצרכים והציפיות של אחרים. כך קורה שאנחנו נגישים לכולם חוץ מעצמנו.
איפה מוצאים טבע?
התבודדות בטבע בריאה לנו: “מקומות טבעיים חזקים ושקטים מצליחים איכשהו לעגל את הקצוות החדים שלנו. ביער, על ראש ההר, ליד האגם מאחורי מפל מים, נעלמים הבלבול, הזעם והצער ” ג’ואן אנדרסון.
לצורך העניין, טבע גם יכול להיות שהיה בחצר מאחורי הבית, בהייה בים, צעידה במסלול הליכה חדש או כל דבר שמנתק אותנו מהיומיום והשגרה שלנו.
גם פרח קטן יכול לעשות את העבודה: “גילוי של יופי בפרח יכול לעורר את בני האדם, ולו לרגע קט, לחלק חיוני של הווייתם הפנימית ביותר, של טבעם האמיתי.” אקהרט טולה.
והכי חשוב, לקחת מחברת לרשום את כל התובנות והרעיונות שצצים. התובנות הם מסרים מההוויה הפנימית שלנו. אם לא מתעדים אותם הם עלולים להיעלם כשחוזרים לשגרה. ממש כמו חלום שנמחק עם ההתעוררות.
אני מאפשרת לעצמי לקחת את פסק הזמן ארוך כזה כל יומולדת בשנים האחרונות. אם בעבר ימי ההולדת שלי היו בסימן חברים ובילויים בשנים האחרונות אני חוגגת עם זמן לבד. אני מפנה זמן לקביעת מטרות, קבלת תובנות והתחברות מחודשת.
הפעם בעקבות הסרט אעשה את זה בשילוב הטבע. המדבר האינסופי של הסרט גרם לי לרצות להתמזג כך עם העולם. ובארץ שלנו יש לנו המון אפשרויות מדבר, יערות וכמובן הים.
פסקי זמן קצרים
לפסקי זמן קטנים ומבריאים של שעתיים לא צריך לחכות עד ליומולדת. הכנסת פסקי זמן כאלה ממש כמו time out בעולם הספורט – מאפשרים לנו לעצור, לחשוב, לתכנן, לשנות כיוון, להתחדש ולהתמלא. אם נזכור את שלושת האלמנטים : לבד, טבע ולא מוכר נוכל לקבל אפקט מהיר מאוד.
נירי שאול מהבלוג “אמא מטילת לבד” פרסמה פוסט עם הרבה רעיונות לפסקי זמן כאלה
כדאי לקרוא כאן
מעבר לעובדה שריס ויתרספון חמודה אמיתית, אני אוהבת אותה במיוחד בגלל שהיא הקימה חברת הפקה כדי לשפר את ייצוג הנשים בהוליווד. היא שואפת לפתח תוכן שיש בו תפקידים נשיים ראשיים חזקים. והסרט הזה מופק על ידה.
ולו רק בגלל זה ממליצה לצפות.
