יש ספרים שאני מסיימת לקרוא ושוכחת מהם די מהר. ויש ספרים שנשארים איתי, לאו דווקא בגלל רעיון אחד גדול, אלא בגלל שהם מצליחים לפתוח שאלה חדשה.

השאלות שמעניינות אותי בדרך כלל יושבות איפשהו בין פסיכולוגיה, קריירה, יצירה, ערך עצמי ומשמעות. איך ממשיכים להתפתח? איך נשארים סקרנים? איך עובדים עם הקול הפנימי שלנו? איך בונים חיים מקצועיים שיש בהם גם הישגים וגם תחושת עומק?

בחרתי חמישה ספרים שאהבתי במיוחד, וכל אחד מהם נוגע בשאלה הזו מזווית אחרת.

1. שעת הלב – ארווין יאלום

אני אוהבת את יאלום כבר שנים, אבל ב"שעת הלב" יש משהו שנגע בי במיוחד.

הספר נותן הצצה אל עבודתו של יאלום בגיל 92. עצם הנקודה הזו עניינה אותי מאוד. אנחנו רגילים לחשוב על עבודה, קריירה ותרומה במונחים של גיל מסוים, קצב מסוים ומסגרת מסוימת. אבל מה קורה כשהגיל כבר מציב מגבלות אמיתיות?

במקום לוותר על העשייה, יאלום מוצא דרך חדשה לעבוד. הוא מתאים את צורת המפגש למגבלות שלו וממשיך לעשות את מה שהוא יודע ואוהב לעשות: להקשיב, לשאול, ללוות אנשים ולתרום מהניסיון העצום שצבר.

בעיניי, זה אחד הרעיונות היפים בספר.

הניסיון שאנחנו צוברים לאורך החיים לא מאבד מערכו רק כי התנאים משתנים. לפעמים הוא דווקא נעשה עמוק יותר. מה שצריך להשתנות הוא האופן שבו אנחנו מביאים אותו לידי ביטוי.

זה ספר שגרם לי לחשוב הרבה על המשך עשייה בגיל מבוגר, על תרומת הדור המבוגר, ועל האפשרות להמשיך להיות משמעותיים גם כשהדרך כבר אינה נראית כמו פעם.

2. קסם גדול – אליזבת גילברט

"קסם גדול" הוא לכאורה ספר על יצירתיות, אבל אני קוראת אותו גם כספר על דרך לחיות.

גילברט מדברת על כך שלרעיונות יצירתיים יש חיים משל עצמם. הם מופיעים, עוברים לידנו, מבקשים תשומת לב, ולפעמים גם ממשיכים הלאה אם אנחנו לא פוגשים אותם.

זה מזכיר לנו שלא כל דבר בחיים צריך להגיע מתוך מאמץ, תכנון ושליטה. יש גם השראה. יש סרנדיפיטי. יש מפגשים מקריים. יש רעיון שצץ בשיחה, ספר שמגיע בזמן הנכון, אדם שפוגשים במקרה, משפט שמתחבר פתאום לדבר אחר.

בעיניי, היכולת לזהות אפשרויות היא חלק חשוב מאוד גם בקריירה וגם בעסק.

אנחנו נוטים לחשוב שהתקדמות מגיעה רק מכך שנחליט מה אנחנו רוצים ואז נבנה תוכנית מסודרת. אבל לפעמים התנועה הבאה מופיעה דווקא כשאנחנו מספיק סקרנים ופתוחים לראות משהו שלא תכננו.

אולי זו אחת הסיבות שאהבתי את הספר כל כך. הוא נותן מקום לעבודה ולעשייה, אבל גם לקסם שיש בחיים כשאנחנו מפסיקים לנסות לנהל כל פרט ומשאירים מקום להפתעה.

3. שווה – ג'יימי קרן לימה

זה ספר שהייתי ממליצה במיוחד לצעירות, אבל ממש לא רק להן.

אנחנו חיים בתקופה שבה קל מאוד לראות הצלחה כמשהו שקורה במהירות. ברשתות החברתיות אנחנו פוגשים את התוצאה הסופית: העסק המצליח, הבית היפה, הגוף המושלם, הקריירה המרשימה, ההזדמנות הגדולה.

אנחנו רואים הרבה פחות את השנים שלפני.

את הדחיות.
את הספקות.
את המקומות שבהם שום דבר לא עבד.
את העבודה החזרתית.
את הפעמים שבהן צריך היה להתחיל שוב.

במובן הזה, "שווה" הוא בעיניי אנטידוט טוב לתרבות הטיקטוק והאינסטגרם.

הוא מחזיר לתמונה את הדרך.

הספר עוסק בערך עצמי, אבל גם באמונה הפנימית לגבי מה מותר לי לרצות, למה אני ראויה, ומה אני מוכנה לעשות גם לפני שיש לי הוכחה מלאה שאני אצליח.

זה חיבור שאני פוגשת הרבה גם בעבודה שלי: הפער בין יכולת אמיתית לבין התחושה הפנימית של אדם לגבי מה הוא מסוגל להחזיק.

לפעמים היכולת כבר קיימת, אבל ההרשאה הפנימית עוד לא הגיעה.

וזה חלק גדול מהעבודה ההתפתחותית.

 

4. הקול הפנימי – איתן קרוס

זה מסוג הספרים שאני אוהבת במיוחד, כי הוא משלב בין בסיס מחקרי טוב לבין כלים שאפשר באמת להשתמש בהם.

כולנו מנהלים שיחות עם עצמנו כל היום.

אנחנו מפרשים מה קרה.
חוזרים שוב ושוב לשיחה לא מוצלחת.
מדמיינים מה יקרה.
מנסים להבין אם קיבלנו החלטה נכונה.
ולפעמים פשוט נתקעים בתוך הראש שלנו.

איתן קרוס עוסק בדיוק בזה: בקול הפנימי שלנו, ובפער בין מצב שבו הוא עוזר לנו לחשוב לבין מצב שבו הוא הופך לרעש.

מה שאני אוהבת בספר הוא שהוא לא מסתפק באמירה "תחשבו חיובי" או "תפסיקו לחשוב יותר מדי".

הוא מסביר מנגנונים.

למה מרחק פסיכולוגי יכול לעזור.
למה לפעמים כדאי לדבר לעצמנו בגוף שלישי.
איך הסביבה משפיעה על המחשבות שלנו.
ואילו דרכים יכולות לעזור לנו לצאת ממעגל של רומינציה ולראות את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר.

זה בדיוק סוג החיבור שמעניין אותי: קודם להבין מה קורה לנו מבחינה פסיכולוגית, ואז לבדוק מה באמת עוזר.

בעיניי, הספר הזה רלוונטי מאוד לכל מי שמקבל החלטות, מנהל עסק, מוביל אנשים או פשוט רוצה לחשוב בצורה צלולה יותר.

 

 

5. ההר השני – דיוויד ברוקס

"ההר השני" עוסק בשאלה אחרת לגמרי: מה קורה אחרי שהצלחנו לטפס על ההר הראשון?

ברוקס מתאר את ההר הראשון כמסלול הקלאסי של החיים: בניית קריירה, הישגים, עצמאות, מעמד, הצלחה.

ההר השני מתחיל כשהשאלות משתנות.

במקום רק "מה אני רוצה להשיג?" מופיעות שאלות כמו:
מה חשוב לי באמת?
למי אני מחויב?
איפה אני רוצה לתרום?
איזה חיים אני רוצה לבנות?

זה ספר על משמעות, קשר, מחויבות ותרומה.

אבל מה שמעניין אותי היום במיוחד הוא שלא בטוח שאנחנו חייבים לחשוב על שני ההרים כעל שני שלבים נפרדים.

אולי בעולם העבודה החדש אפשר לבנות קריירה, להתפרנס היטב, להצליח ולהתקדם, ובו בזמן גם לחפש משמעות, תרומה וחיבור.

פחות "קודם הישגים ואחר כך משמעות", ויותר ניסיון לבנות חיים שבהם שני הדברים מתקיימים יחד.

החיבור הזה מאוד מדבר אליי.

אני מאמינה שאנחנו לא חייבים לבחור בין הצלחה לבין עומק, בין כסף לבין משמעות, בין קריירה לבין זהות מחוברת.

אפשר לבנות חיים שיש בהם גם וגם.

 

מה משותף לחמשת הספרים האלה?

לכאורה הם מאוד שונים זה מזה.

אחד עוסק בטיפול ובזקנה.
אחד ביצירתיות.
אחד בערך עצמי.
אחד בשיח הפנימי.
ואחד במשמעות ובקריירה.

אבל בעיניי יש ביניהם חוט משותף.

כולם, כל אחד בדרך שלו, עוסקים בשאלה איך ממשיכים להתפתח.

איך נשארים סקרנים.
איך עובדים עם הקול הפנימי שלנו.
איך בונים ערך עצמי.
איך ממשיכים ליצור ולתרום.
ואיך בונים חיים שיש בהם גם הישגים, אבל גם עומק ומשמעות.

אולי זו גם הסיבה שאני נמשכת לספרים כאלה.

אני פחות מחפשת בהם תשובה אחת,

ויותר רעיון שפותח עוד אפשרות. משהו שגורם לי להסתכל על הדרך שלי קצת אחרת, ולשאול שאלה טובה יותר.

תגובות פייסבוק